תורכיה - כללי

תורכיה כללי

 

הרפובליקה התורכית (בתורכית: T?rkiye Cumhuriyeti) נמצאת בחלק הצפון-מזרחי של אגן הים התיכון. היא ממשיכה את האימפריה העות'מאנית שבשנת 1922 הצטמקה לתחומי אסיה הקטנה וחלק מאזור תרקיה (מזרח הבלקן). תורכיה מהווה גשר בין אירופה לאסיה. בצפון, המדינה מחולקת לשתיים באזור שבין הים השחור דרך ים השיש (ים מרמרה) ועד הים התיכון. חצי האי האנטולי (הידוע גם כאסיה הקטנה). המדינה גובלת בדרום עם ים התיכון, סוריה ועיראק, במערב בים האגאי, בצפון-מערב עם יוון ובולגריה, בצפון בים השחור, בצפון-מזרח עם גרוזיה ובמזרח עם ארמניה ואיראן.
במהלך 83 השנים האחרונות נשמרה בקנאות מורשתו האידיאולוגית של מיסד הרפובליקה התורכית החדשה מוסתפה כמאל אתא-תורק. בהיותו מנהיג פרגמתי עם ראיה לטווח ארוך, הוביל את העם התורכי לרפורמה נרחבת שהשפעותיה ניכרים עד היום. כמאל אתא-תורק הכיר את האופי התרבותי של האוכלוסייה התורכית, וידע שאם ברצונו להנחיל מודרניזציה שתצעיד את המדינה לעידן המודרני, עליו לחולל סידרה של פעולות שירחיקו את ההמונים מהמנהגים הישנים. פעולותיו הראשונות היו הפרדת הדת מהמדינה, שינוי הלבוש המסורתי ללבוש מודרני, ביטול מוסדות הדרווישים, שילוב נשים במוסדות השלטון, החלפת האלף-בית הערבי ללטיני ועוד (ראה להלן).

 

מוסתפא כמאל אתאתורך

 
מחולל המודרניזציה בתורכיה שלאחר האימפריה העות'מאנית ומיסד את הרפובליקה התורכית. נולד בסלוניקי (1881), למד בבית ספר קדם צבאי, ונשלח לשרת בדמשק. בשנת 1907 עבר לשרת בסלוניקי ושם התחבר למנהיגי מפלגת "התורכים הצעירים". בשנים 1911-12 השתתף במלחמה בלוב כנגד הצבא האיטלקי. ולאחר מכן לקח חלק במלחמת הבלקן ? 1912-13. במלחמת גליפולי נשלח כמפקד דיוויזיה ושם התגלתה יכולתו הצבאית, ויש לזקוף לזכותו את הניצחון כנגד בנות הברית. השתתף במלחמה כנגד הרוסים בקווקז וכנגד הבריטים בצפון סוריה. למעשה חלץ את הצבא העות'מאני ממפולת כללית בסתיו 1918. לאחר שראה את המשגים של ראשי השלטון, החליט לעורר תנועה מרד כנגד הסכמת השולטאן לחלוקת תורכיה בין המעצמות. במאי 1919 נחת צבא יווני באיזמיר וכבשה, וכמאל אתאתורך ניצל הזדמנות זו להקמת תנועת "ההתנגדות הלאומית". זו קראה לבחירות חדשות בהם זכתה מפלגתו של אתאתורך ברוב גדול. הסולטאן הכריז עליו בוגד ומורד. בינתיים חתמה הממשלה על חוזה סוואר, בו חולקה תורכיה בין המעצמות. היוונים התקדמו מאיזמיר וכבשו את בורסה (1921) מתוך כוונה לכבוש את אנקרה, כמאל אתאתורך שארגן צבא של לא סדירים עם מספר יחידות צבאיות שהצטרפו אליו, משך את הצבא היווני למארב על גדת נהר הסקאריה ולאחר קרב של 22 ימים נסוגו היוונים לעבר איזמיר. לאחר שכבש את העיר פנה לעבר איסטנבול. מאחר שהבריטים ניצבו בדרכו חתם עימם על הסכם "שלום לוזאן" בו הובטחו גבולות תורכיה באסיה הקטנה. התפנה כמאל אתאתורך לבטל את מוסד השולטנות ולהתחיל ברפורמות הנרחבות שהפכו את תורכיה למדינה מודרנית. כמאל אתאתורך נפטר בחדר עבודתו בארמון הדולמהבחצ'ה באיסטנבול בשנת 1938, ואחריו שלט בתורכיה ידידו איסמט אינונו.

 

המשטר:

 
דמוקרטיה פרלמנטארית, בראש המדינה עומד נשיא נבחר. הפרלמנט נבחר כל 5 שנים ובו 550 צירים . כיום עומד בראש המדינה רג'פ טייפ ארדואן שנבחר במרץ 2003.
ארדואן נולד בשנת 1954 באיסטנבול, בשנת 1994 הפך לראש עירית איסטנבול מטעם "מפלגת הרווחה" האיסלמית. בבחירות שהיו בשנת 2002 זכתה מפלגתו "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) ברוב מוחלט בפרלמנט ובמרץ 2003 נבחר לראש ממשלת תורכיה. לראש הממשלה - ראש המדינה, נבחר הנשיא אהמט נג'דט סזר.

 

הגיאוגרפיה של תורכיה

 
שטחה של תורכיה כ- 780,000 קמ"ר, מתוכם כ- 25.000 קמ"ר ביבשת אירופה, וכ- 755.000 קמ"ר ביבשת אסיה. אוכלוסייתה (לשנת 2005) כ- 70 מליון נפש. עיר הבירה אנקרה (כ- 3.4 מליון נפש), הערים הגדולות: איסטנבול (כ- 12 מליון נפש), איזמיר (כ- 3.7 מליון נפש) ואדנה (2.5 מליון נפש).
לתורכיה מחצבים רבים: פחם, כרום, נחושת, ברזל, אזבסט, אבץ ועופרת.
בשנים האחרונות החלו לפתח שדות נפט וגז שנמצאו ליד בטמאן (בקרבת דיירבקיר) ולמרגלות הרי הטאורוס ליד אדיאמן.
תורכיה המודרנית משתרעת על שטחו של חצי אי שנקרא כבר בתקופות הקדומות אסיה הקטנה. שרשרת תהליכים גיאולוגיים (סידוק, קימוט, הרמה והתפרצויות געשיות), שאירעו בתקופות קדומות, יצרו מבנה גיאוגרפי שניתן לזהות בו 6 אזוריים עיקריים.

 

1. שרשרת הרי הפונטוס בצפון. אלה נוצרו על-ידי התקמטות קרום כדור הארץ, התקמטות חיצונית. רכס זה מתחיל בקרבת איסטנבול ושם גובהו 600-400 מ'. במזרח מתנשאים פסגותיו לגובה מעל 4,000 מ'. שרשרת הרים זו משתרעת במקביל לחופי הים השחור. אורכם כ- 1,100 ק"מ, ורוחבם הממוצע 150-100 ק"מ. רצועת החוף למרגלות ההרים צרה ורוחבה לעיתים 1,000-500 מ'. מעטים המעברים הנוחים החוצים את רכס ההרים. מעברים אלו מנצלים את תוואי הנחלים הגדולים שפורצים את רכסי ההרים ונשפכים לים השחור (קזיל אירמק [הנהר האדום], ישיל אירמק [הנהר הירוק] ונהר הסקרייה). נתונים אלה גרמו לכך שהרי הפונטוס שימשו כחיץ בין חופי הים השחור לפנים רמת אנטוליה. הכבישים המודרניים כיום מנצלים את אותם מעברים בודדים שקיימים. אחד המאפיינים של רכס הרי הפונטוס, קיומם של אגנים פנימיים, בהם יש אדמה פורייה ומקורות מים שזורמים כל השנה. באגנים אלו התרכזה מאז ומתמיד האוכלוסייה, תוך ניצול המשאבים החקלאיים.

 
2. רמת אנטוליה. במרכזה של תורכיה נמצאת (כ- ¼ משטח תורכיה). הרמה האנטולית, שתחומה מכל צדדיה על-ידי רכסי הרים החובקים אותה ויוצרים אזור בעל מאפיינים מיוחדים. רובה של הרמה בנויה מאבני גיר, וגובהה הממוצע 900-700 מ' מעל פני הים. בנוף הרמה בולטים רכסי גבעות נמוכות, ופסגות הרי געש כבויים, אלה מחלקים את הרמה לכמה אגנים פנימיים, שבהם מצויה אדמה פורייה. החלק הדרומי-מזרחי של רמת אנטוליה נמוך משאר אזוריה, ובה מצויות ימות מלוחות ומליחות (כמו ימת טוז-גולו ? Tuz G?l?; שהיא שריד של ימה נרחבת). השטח הרמתי העיקרי של יחידת נוף זו מצוי סביב אנקרה, ובין קוניה וקפדוקיה. דרומה לאגן ימת טוז גולו, משתרע רכס שמתרומם כ- 300 מ' משטח הרמה, רכס זה מסתיים ברכס הגעשי חסאן-דאג' (3,325 מ'). החלקים הצפוניים של רמת אנטוליה מנוקזים על ידי גדול הנהרות בתורכיה, הקזיל אירמק. החלק המערבי של הרמה האנטולית, מנוקז על-ידי נהר הסכרייה ויובליו. במזרח הרמה, מעל לעי קיסרי, מתרומם הר הארצ'יאס (Erciyas) לגובה 3,915 מ'. ההר היינו הר געש כבוי. שפכי הלבה והטוף שפרצו מלועו בעבר, יצרו שטחי קרקע פוריים. פעולות ארוזיה שנוצרו עקב שבירה וקימוט, יצרו תצורות נוף מיוחדות, בקרבת היישובים, נפשהייר, , אירגיפ, נג'דה, ועוד.

 
3. רכס הרי הטאורוס. בדרום המדינה נמשך לאורך כ: 1500 ק"מ שלשלת הרי הטאורוס (ראה להלן). בשונה מהרי הפונטוס, הרים אלו בנויים מכמה רכסים מקבילים, אלו סוגרים על רמת אנטוליה מצד דרום. רכס זה מקביל לחוף הים התיכן, ורוחבה 150 ק"מ. הרי הטאורוס בנויים מסלעי גיר, ומרובים בהם תופעות קארסטיות . בין הרכסים מצויות בקעות פוריות ואגנים סגורים שבמרכזם מצויים אגמים, שניקוזם קרסטי. הרי הטאורוס מגיעים לעיתים עד חופי הים התיכון, ורק בשנות ה- 70 נסלל כביש לאורך הים התיכון. באזור העיר אנטליה נוצרה שפלה רחבה, ושם ההרים רחוקים כ- 30-25 ק"מ מחוף הים. שפלה נוספת נוצרה סביב העיר אדנה (זו נוצרה מהרבדת אדמת סחף של נהרות הסיהן והג'יהן). מעטים המעברים הטבעיים שחוצים את רכס הטאורוס, המפורסם שבהם, עולה מאזור קיליקיה - "המעברים הקילקיים" (ראה להלן). נראה שרכס זה שימש חיץ בפני המתיישבים הקדומים שחיו ברמה האנטולית.

 
4. מזרח תורכיה (הרי ארמניה-כורדיסטאן). אזור זה מורכב ממספר יחידות גיאוגרפיות משניות ועיקרם הרריות, בהם ניתן לראות הרי געש כבויים (הר נמרוד דאג' המזרחי), והרים שמורכבים מסלעים קדומים. מיחד אזור גיאוגרפי זה, גובהם של רכסי ההרים, מעל 4,000 מ' (השיא בהר אגרי-דאג' =הר האררט 5,165 מ'), וכיסויי הלבה הצעירה שמכסה שטחים נרחבים (ניתן לראותה בכביש ואן - קרס). בין הרכסים נוצרו בקעות פוריות (בגובה 2,000-1,500 מ'). בקרבת הגבול עם אירן מצויה ימת ואן ללא ניקוז וחסרת מוצא. ימה זו נוצרה משפכי לבה שזרמו מהר נמרוד דאג', וחסמו את ניקוזו של שטח רחב ידיים. מרבית השטח הדרום-מערבי, מנוקז על-ידי הנהרות הפרת והחידקל (הטגריס) ויובליהם, שזורמים לים הפרסי. החלק המזרחי של חבל ארץ זה מתנקז לנהר הארס הנשפך לים הכספי. חבל ארץ זה מיושב בדלילות, ולאחרונה גובשה תוכנית לאגירת מים ופיתוח חקלאי של שטחי הבזלת שמכסות את הרמות הגבוהות.

 
5. האזור האגאי - במערב. חבל ארץ זה משתרע מחוף הים התיכון עד כ - 15-80 ק"מ לתוך היבשת (מזרחה). רכסי ההרים משתפלים למערב, ולעיתים ממש עד לקו החוף. בין רכסי ההרים זורמים נחלים גדולים שמנקזים שטח נרחב, שתחילתו בקצה המערבי של הרמת האנטולית. החשובים בנהרות הם הגדיז, המנדרס הגדול והמנדרס הקטן. משני צידי הנהרות נוצרו עמקים פוריים מאדמה אלובילית. לאורך הנחלים עלו דרכי המסחר העיקריות למרכז אנטוליה. חבל ארץ זה היה ועודנו המיושב ביותר בכל תורכיה, החל ממחצית האלף הראשון לפנה"ס. לאורך החוף מצויים נמלים טבעיים, ושם נוסדו ערי הנמל הקדומות (איזמיר, אפסוס, פטיה). מאיי הים האגאי שייכים שני איים בלבד לתורכיה אי אימרוז ואי בוזג'אה.

 
6. תרקיה - תורכיה האירופאית. חבל ארץ זה שייך כולו לאירופה, רובו שטוח ומועטים בו הגבעות או ההרים, רובו של השטח משמש לחקלאות בעל. דרך חבל ארץ זה, עברו משחר ההיסטוריה העמים שחדרו למזרח דרך אסיה הקטנה.

חלוקה גיאוגרפית נוספת של תורכיה נעשית על-פי המאפיינים התרבותיים של אזוריה השונים של תורכיה. כמו: 1. חבל מרמרה (שכולל את הרצועה היבשתית סביב ים מרמרה [ים השיש], אזור איסטנבול, איזמיט, בורסה וצ'נקלה), 2. חבל חופי הים השחור והרי הפונטוס, 3. החבל האגאי, 4. מרכז הרמה האנטולית, 5. חבל הים התיכון שכולל את המורדות הדרומיים של הרי הטאורוס וחבל קיליקיה ואזור העמוק, 6. חבל ההרים הגבוהים של מזרח תורכיה,

 

7. החבל של דרום-מזרח תורכיה שכולל את אזור דיירבקיר-חרן, שהוא למעשה החלק הצפוני-מערבי של מישורי מסופוטמיה.

 

עקב המבנה הגיאוגרפי-טופוגרפי מורכב של תורכיה, קיימים הבדלים קיצוניים במשטר האקלים בין אזוריה השונים של תורכיה. בחבל האגאי שורר אקלים ים-תיכוני, בהרי הפונטוס שורר אקלים ממוזג, גשמים יורדים במשך כל השנה, ובמשך החורף חשופים ההרים לחזית קרה הבאה מצפון. ברמת אנטוליה קיימים הבדלים ניכרים במשטר הטמפרטורה והמשקעים, ההרים הסוגרים על הרמה מכל עבריה מונעים חדירת גשמים (הממוצע 600-400 מ"מ). באזור המזרחי של תורכיה שורר אקלים הררי-יבשתי. הקיץ נעים וממוזג ואילו בחורף קר מאוד ומרובים ימי השלג. באזור ימת ואן והעיר הקרי יורדים כ - 1,500 מ"מ.

 
לתורכיה יש חופים באורך כ- 8,000 ק"מ, בהם מצויים מעגנים טבעיים רבים. לאורך החוף האגאי הוקמו ערים רבות שהתבססו על מעגנים אלו. לאורך החוף הדרומי מצויים מעגנים טבעיים שסביבם התפתחו ערים גדולות. הנמלים הגדולים מצויים באיסטנבול, איזמיר, אדנה, מרסין, ואיסכנדרון.

 האוכלוסייה:

 
כ- 91% מאוכלוסיית תורכיה היינה מוסלמית, והשאר מיעוטים, שהגדול שבהם הוא הכורדים (כ- 7.5%), בצפון מזרח מצויים הלאזיים, שמוצאם מהרי הקווקז, צ'רקסים, וגרוזינים. בחבל חטאי (אזור אנטקיה) מרוכזים ערבים-סורים, ובעיר איסטנבול וסביבה מצויים כמה עשרות אלפי יוונים. יהודים נמצאים כיום בעיקר באיסטנבול וסביבותיה. קהילת איזמיר (סמירנה) עלתה ברובה לארץ ישראל וכך גם רוב הקהילות שהיו באורפה, ארזרום, בורסה ואדירנה. בתורכיה קיימת בעיה של הגדרת המיעוטים, במדינה עם אוכלוסיה גדולה יחסית (כ-70 מיליון בני אדם), כאשר מרבית האוכלוסייה הם תורכים (89%-92%), מצויים קהילות מיעוטים אתניים הכוללים כורדים, ערבים, אלבנים, ארמנים, יוונים, גרוזינים ואחרים. והמילה "מיעוט" ממשיכה להוות סוגיה בעייתית בפני עצמה מאחר והמדינה התורכית מכירה בקהילות המוזכרות ב"אמנת לוזאן" (בעיקר יוונים אורתודוקסים, ארמנים וקהילות יהודיות) כמיעוטים, ועם זאת המיעוטים המדוברים אינם בעלי זכויות מיוחדות מאחר והמערכת מושטת על עיוורון לגזע ועל שוויון בין כולם. גופים בינלאומיים מעריכים כי הכורדים הם המיעוט הגדול במדינה כ-8.5%, אולם הנתון הזה נתון לויכוח. יש לציין כי מספר מיעוטים ניסו להשיג זכויות יתר בין עם דרך הטרור (כמו ארגון ה PKK) או דרך אמצעים פוליטיים.

 
עקב המחסור בידיים עובדות באירופה בשנות ה-1960 ובשנות ה-1980 הרבה תורכים היגרו למערב גרמניה, הולנד, צרפת ומערב אירופה, לאחרונה רבים היגרו לרוסיה ולמדינות שכנות נוספות - הדבר יצר אוכלוסיה תורכית גדולה בגולה ובחלק מהמדינות אף קבוצות מיעוט תורכיות השיגו השפעה מזערית על דפוסי ההצבעה דבר שחייב את השלטון להתייחס אליהם כמיעוטים משפיעים ולהתייחס לדרישות הקהילות ההולכות והגדולות שלהם.

 

מבחינה דתית, רוב האוכלוסייה היא מוסלמית כאשר הרוב משתייכים לזרם הסוני, ו-15% עד 20% משתייכים לזרם העלווי של האסלאם. קיימים מיעוטים של נוצרים (קתולים ופרוטסטנטים), יהודים והכנסייה. בניגוד לאומות אסלאמיות גדולות אחרות, בתורכיה קיימת מסורת ארוכה של הפרדת דת מהמדינה והחוקה התורכית מכירה בחופש הדת של אזרחיה.
הענף הכלכלי החשוב ביותר בתורכיה היינו החקלאות, כמחצית מתושבי תורכיה עוסקים בגידולים שונים, שמספקים את התצרוכת המקומית. לאחרונה החלה תורכיה לייצא מספר מוצרים חקלאיים. החיטה היינו הגידול העיקרי של החקלאות התורכית, בעיקר מגדלים אותו ברמה האנטולית. בשטחים אלו מגדלים גם שעורה. מבין גידולי השלחין, תופסת הכותנה מקום מרכזי, בעיקר בשפלת אנטליה, ואדנה, ולאורך עמקי הנהרות שנשפכים מערבה (הגדיז' והמנדרס). לאורך חופי הים השחור מגדלים תה, טבק ואורז.

 

מחצבים:
תורכיה עשירה במחצבים רבים, מתוך כ- 20 סוגים שונים של מחצבים מנוצלים כמחצית. מרבית המחצבים מצויים באזורים ההרריים, במזרח תורכיה כורים נחושת, כרום, ברזל, גופרית, אבץ ועופרת. בהרי הטאורוס כורים ברזל וכרום. בהרי הפונטוס כורים נחושת, אסבסט, כרום ופחם.סמוך לחופי הים השחור, בקרבת העיירה זונגלודק יש מרבצי פחם גדולים, אלה משמשים כחומר הסקה למפעלי המתכת שסביב איסטנבול. ברכס הר אולה-דאג' (ליד בורסה) כורים פחם חום ואבץ.
בתורכיה הוקמו בשנים האחרונות מפעלים פטרו-כימיים ומפעלי דשנים, שגדול שבהם נבנה ליד קוטהיה (במערב המדינה), מפעלים פטרו-כימיים נוספים הוקמו בקרבת הערים סמסון, מרסין ואיסכנדרון. בתורכיה קיימים כ- 30 מפעלים להרכבת מכוניות. ב- 25 שנים האחרונות הוקמו ברחבי תורכיה מפעלים מודרניים ליצור נייר, מכשירי חשמל, מוצרי טכסטיל ועור.
מבחינה כלכלית המצב נכון לשנת 2004.
תוצר מקומי גולמי: 183.7 מיליארד דולר של ארה"ב
תמ"ג לנפש: 2,490 דולר של ארה"ב
צמיחה שנתית: % 5- , אינפלציה: % 23
ענפי תעשייה עיקריים: טקסטיל, עיבוד מזון, תיירות, כלי רכב, כרייה, עץ, נפט ועיבוד ברזל.
שותפות מסחריות עיקריות: גרמניה, ארצות הברית, איטליה, ישראל, בריטניה, צרפת ורוסיה.

 

חלוקה מנהלתית בתורכיה:
תורכיה מחולקת ל: 81 מחוזות מנהלתיים, בראש כל מחוז ( il ) עומד מושל שממונה על-ידי משרד הפנים התורכי. המחוז מחולק לנפות (il?e ) . לכל מחוז יש שם מיוחד והעיר הגדולה משמשת כעיר המחוז (למחוז חתאי הבירה היא אנטקיה). שטחו של מחוז קוניה הינו הגדול במחוזות תורכיה (40.824 קמ"ר), מחוזות: אנקרה, אנטליה, ארזרום, סיווס, ואן ואורפה שטחם מעל ל: 20.000 קמ"ר (כמעט כמו שטח ארץ-ישראל). במחוז איסטנבול (ששטחו 5.170 קמ"ר) מתגוררים 14.250.000 תושבים (מזה 12 מליון בעיר ופרווריה ). במחוז אנקרה מתגוררים 5.2 מליון, מהם בעיר עצמה 3.4 מליון תושבים.

 

היהודים בתורכיה כיום:
על-פי המפקד של שנת 2000 חיים בתורכיה כ: 24.700 יהודים. רובם מתרכזים באיסטנבול (18.831 נפשות), באיזמיר חיים כ: 2000 נפשות, והיתר בכפרים ובערי השדה. ס"ה מצויים 14 קהילות של יהודים בתורכיה. 8 קהילות חיות בחלק הצפון-מערבי של המדינה: איסטנבול, אדירנה, טקרידה, קירקלרלי, גאליבולי (גליפולי), צ'אנקלה, בורסה ואיזמיר. קהילה אחת באנקרה וחמש קהילות בחלק הדרומי של תורכיה: מרסין, אדנה, איסכנדרון, אנטקיה ובגזינטפ' (שנקראה בעבר ענטב). בעשר קהילות דוברים היהודים גם לדינו כשפה שנייה לאחר התורכית, וסביר להניח שהם צאצאי גירוש ספרד. בקהילות: איסכנדרון, אנטקיה ובגזינטפ' דוברים ערבית כשפה שנייה, אזור זה היה תחת שלטון סורי וסופח לתורכיה רק בשנת 1939.
קהילת אדנה: בעיר חיים כ: 100 יהודים, רובם ממוצא ספרדי, אלה הגיעו לכאן מאיזמיר, אדירנה ומהעיר ואן.
קהילת איסכנדרון: בעיר חיים כ: 80 יהודים, אלה עוסקים במסחר בדים, וביצוא ויבוא סחורות.
קהילת אנטקיה: בעיר חיים כ: 200 יהודים, בעיר היו 15 בתי כנסת וכיום רק 3-2 פעילים. חלק מבני הקהילה הם צאצאים של קהילת קורפו שהיגרו לכאן לפני כ: 400 שנים, אליהם הצטרפו יהודי העיר חלב. היהודים מתייחסים לשלוש חמולות ומכוון שיש בעיות גנטיות בילדים, היהודים נודדים עד איסטנבול בחיפוש אחר כלות. בבית הכנסת מצויים 8 ספרי תורה שהוברחו מקהילת חלב.
קהילת גזינטפ': הקהילה נוסדה לפני כ: 200 שנים. בשנת 1957 עלה רב הקהילה לישראל ומאז חלה שקיעת הקהילה. רובם סוחרי בדים. בשנת 1896 שחטו התורכים את הארמנים, אולם לא פגעו ביהודים.
באורפה הקהילה היהודית עלתה כולה לארץ-ישראל לאחר קום המדינה, בעיר נשאר יהודי אחד שנישא למקומית.

 

תורכיה או טורקיה
כתיבת תורכיה בעברית היא נכונה וכך גם טורקיה. ניתן לכתוב תורכיה על פי מקור המילה בערבית, המילה נכתבת עם "תא" ועם "כאף", ובעברית נהוג לתרגם את האות "תא" לאות המקבילה בעברית "תו" וכך גם עם האות "כאף". כאשר המילה מתורגמת באנגלית ל-Turkey. אם מתרגמים את מילה מערבית לאנגלית ואז לעברית מקבלים את הכתיבה העקיפה היא "טורקיה", משום שנהוג לתרגם T ל-ט' ו-K ל-ק'.

 

הרי הטאורוס

הקדמה: בתורכיה מצויות שתי מערכות של חגורות הרים לא רצופות: הרי הפונטוס בצפון והרי הטאורוס בדרום. שרשרת הרי הפונטוס בצפון תורכיה מקבילה לחופי הים השחור, ההרים מתרוממים לכיון מזרח ומגיעים לגובה של 3,000 מ'. הרים אלו לא רציפים ומצויים בהם מעברים טבעיים. לאורך חופי הים התיכון מתנשאת שרשרת הרי הטאורוס, שהם רציפים ולכן היוו מחסום תרבותי ותחבורתי בין רמת אנטוליה לים התיכון. חציית רכס ההרים התאפשרה רק במספר מצומצם של מעברים אסטרטגיים כמו למשל מצפון לאדנה "השערים הקיליקיים". בין שתי שרשרות ההרים שוכנת הרמה האנטולית שגובהה כ 800-900 מ', שהייתה מבודדת מחופי הים השחור והים התיכון ופתוחה לכיוון מערב לעבר הים האגאי. התרוממות הרי הטאורוס נוצרה ממפגש בין 2 לוחות גיאולוגיים יבשתיים (הלוח הערבי מול הלוח האנטולי),

 

רכס הטאורוס ? גיאוגרפיה ואוכלוסייה
זהו רכס ההרים המרכזי של דרום תורכיה שכוונו מזרח ? מערב במקביל לחופי הים התיכון. לעיתים גולשים מדרונות ההרים עד לקו המים ואינם יוצרים רצועה יבשתית ולעיתים נוצרה דלתא של נהרות היורדים דרומה לים ויוצרים שטחי קרקע עליהם נבנו ערים במהלך ההיסטוריה (אזור אנטליה, סילווקה וקיליקיה). רכס זה משתלב בחלק המזרחי של שלשלת ההרים הנקרא "אנטי-טאורוס". כמה מפסגות הטאורוס מתרוממות לגובה 3700-3000 מ' מעל פני הים. ברכס ההרי מצויים מערות קראסטיות רבות וכן אגמים פנימיים כמו אגם אירדיר. בחלק הגבוה של ההרים מצויים בקעות פוריות, אליהם עולים באביב רועים ותושבים נוודים לשהייה בעונת הקיץ.

 
הרי הטאורוס משולבים בהיסטוריה של אנטוליה משחר ההתיישבות הקדומה. בהרי הטאורוס מצויים מחצבים מתכות שונות שנוצלו במשך התקופות (החיתים והאשורים כינו את רכס ההרים בשם "הרי הכסף"). בהרי הטאורוס גדלים עצי ארזים שנוצלו לקירוי מבנים בכל התקופות. בעקבות סקרים גיאולוגיים וארכיאולוגיים נמצאו בהרים שרידים של מכרות קדומים שניצלו את עופרות הברזל, זהב, עופרת, ברזל, נחושת ובדיל. עושר המתכות שמצויים ברכס זה נובע מעליית שכבות קדומות שעלו והתרוממו בין 2 פלטות גיאולוגיות (הפלטה הערבית והפלטה האסיאתית). באתרים ניאולתים וכלכולתים ברמה האנטולית נחשפו חרוזים מנחושת ומלכית שנחצבו בהרי הטאורוס. כבר באלף ה-8 לפנה"ס סיפקו ההרים מחסות טבעיים לרועים ולציידים ששוטטו במרחבי הבקעות ההרריות. אחד המעברים המפורסמים שחוצים את רכס הרי הטאורוס נמצא מצפון לחבל קיליקיה ? "המעברים הקילקיים". במעבר חשוב זה עברו ברבע הראשון של האלף השני לפנה"ס, שיירות סוחרים בדרכם למושבות הסוחרים ולמרכזם בכניש (תל כולטפה בקרבת העיר קייסרי) וחילות הצבא החיתי בדרכם לכיבושים בצפון סוריה. התפתחות מרכזי סחר שצרכו מחומרי גלם גרמו להתפתחות מרכזי ייצור בהרי הטאורוס. זרזו את ההתפתחות החברתית של הקהילות ששלטו באספקת מוצרים אלו, וביטויה נראית בארגון האדמיניסטרטיבי של הערים בשולי ההרים.

 
מחקרים שונים שנערכו (בידי א. יניר- K. Aslihan. Yener) בשנים האחרונות בחלק המזרחי של הרי הטאורוס ובעיקר ברכס הבולקאר (Bolkarda?) חושף את תופעת המכרות הקדומים, במקביל נערכו בדיקות איזוטופים של ממצאי המתכות בשרידי הערים הקדומות במרחב האנטולי ובצפון סוריה. אלה מצביעים על תופעת היקפו של סחר המתכות ומקורותיו. נחשפו עד כה 41 מרכזי כרייה מהתקופה הפליאוליתית ועד התקופה העות'מאנית. נחשפו אתרי יישוב בקרבת המכרות בהם נמצאו מחצבים שהובאו מאזורי הקווקז, מה שמעיד על סחר חליפין. חלק מהמכרות נחצבו לעומקים של אלפי מטרים תוך חיפוש מרבצי מתכות נדירות. בדיקות של תכשיטי טרויה מהאלף השלישי לפנה"ס הראו שמקורם בהרי הטאורוס, כך עם בדיקות המטען של הספינה שנחשפה במפרץ אולה-בורנו (ליד העיירה קש). ממצאים אלו מאשרים את תופעת הסחר הקדום במוצרי מתכת עם יישובים חופיים.

 

מזרח תורכיה
המונח הגיאוגרפי "מזרח תורכיה", הוא מודרני ומציין חלוקה מלאכותית של המדינה, בה יש מגוון נופים מרשים ביותר. נראה שיש לראות בקו שבין הערים סינופ (Sinop), קיסרי (Kayseri) ותרסוס (Tarsus), את "השער למזרח". לתורכיה המזרחית גבול משותף עם סוריה, עיראק, אירן, ארמניה וגרוזיה. הטופוגרפיה במזרח תורכיה הררית עם עמקים ביניהם בהם עוברים הדרכים. מישורי חרן בדרום-מזרח, שונים בהיותם חלק ממרחבי מסופוטמיה, בהם זורמים נהרות הפרת והחידקל. בגוש ההרים העיקרי (הרי ארמניה-כורדיסטאן) מתנשאים הרים לגובה 4500-2500 מ', ומורכבים מסלעי יסוד והרי געש כבויים (כמו הר נמרוד-דאג' המזרחי והר סופון (S?phan). בקרבת הגבול עם ארמניה, מתנשא הר האררט (B?y?ka?ra) שהוא הר געש כבוי (גובהו 5122 מ'), וסביבו מחשופי בזלת צעירים. בצפון-מזרח מוכר ומטויל רכס הקצ'קאר (Ka?kar) שמתנשא לגובה 3932 מ'. ממנו יורדים קניונים שבהם נופי פרא, מפלי מים וכפרים ציוריים. הערים קרס (Kars), ארדהן (Ardahan) ושבשבת (Savsat) יושבים בשוליים המערביים של הרי גרוזיה, בהם נופים אלפיניים ושרידי כנסיות מימי הזוהר של הכנסייה הגרוזינית.

 
בתורכיה הותירו את רישומם 52 תרבויות לאורך התקופות, 2 בלבד שלטו בכל רחבי תורכיה - הביזנטים והעות'מאנים. כל השאר היו ממלכות קטנות ועצמאיות, מהם נותרו שרידים של ארמונות, בתי פאר, כנסיות, קברים, גשרים ותבליטי סלע. בקרבת קיסרי ישנם שרידים מתקופת ה"מושבות האשוריות" (האלף השלישי לפנה"ס), ממזרח לקיסרי ובאזור מלטיה-אדיאמן נמצאו שרידים מהאימפריה החיתית (מאות 16-12 לפנה"ס). לאחר קריסת האימפריה החיתית (בשנת 1185 לפנה"ס) קמים בחבלי המזרח ממלכות עצמאיות שנקראות "הממלכות החיתיות החדשות" - כרכמיש (על הפרת), מליד (בקרבת מלטיה כיום), כמח' (מדרום למלטיה=קומוגנה), גרגם (אזור העיר מרש כיום), ח'תנ (אזור העיר אנטקיה), חמת (מדרום לאנטקיה), תובל (סביב קיסרי), קוה (בשפלת קיליקיה) ו?מאל (בצפון חבל העמוק). סביב ימת ואן פרחה במאות תשיעית-שישית לפנה"ס הממלכה האוררטית שבירתה הייתה תושפה (Tuspa).

 
במאה השלישית לפנה"ס צומחת ממלכת קומוגנה, ששרידיה נראים על הר נמרוד (המערבי). לאחר הכיבוש הרומי ועם פריחת האימפריה הביזנטית, החלה התיישבות מכוונת של אוכלוסייה נוצרית בספר האימפריה (ממזרח למרדין). לאחר קרב מלזגרד (מצפון לימת ואן) בין הסלג'וקים לביזנטים, שולטים הסלג'וקים במזרח ובמרכז תורכיה. בשנת 1242 פלשו המונגולים לתורכיה ולאחר שגברו על הסלג'וקים (בשנת 1243 בקרב קושאדאג'). מתקופה זו החלה חדירת השבטים התורכמנים שהתאחדו והקימו את האימפריה העות'מאנית, ששלטה במזרח עד שערי פרס.

 
במזרח תורכיה השתמרו מונומנטים ארכיאולוגיים שהותירו התרבויות השונות. מרשימים במיוחד; הארמון המעוטר בתבליטים וכתובות בקרהטפה (Karatepe), שרידי התרבות האוררטית סביב ימת ואן (Van), מקדש קבורה על הר נמרוד-דאג' (Nemrud Da?i), ושרידי כנסיות ארמניות (בואן (Van), אחטמאר (Ahtamar) ובעיר הני (Ani).

 
המעניין ומיוחד בחלק המזרחי של תורכיה, שאפשר לחוש את השינויים האנושיים המתחוללים בפרק זמן קצר, לצד השרידים הקדומים ומרחבי הנוף הפראי.