מרבדים ופרחים בהרי הבלקן של מונטנגרו ואלבניהמרבדי הפריחה של הבלקן הינם מהמראות העוצמתיים ביותר של הטבע בבלקן. הם שזורים בתולדותיו ההיסטוריים של הבלקן ומן הסתם הותירו את השראתם המיסטית על אנשים רבים בניהם גם כמה מן הקדושים החשובים ביותר של הבלקן שהקימו מנזרים במעלה ההרים. גם על המטיילים הרבים של מרומי האלפים הדינאריים משרים מרבדי הפריחה המיוחדים עוצמה של רוגע ומראות הכובשים את העין ומותירים בה מרבד צבעים עשיר ומגוון. מלבד מראות הפריחה אין מראה יותר פסטוראלי מעדרי בעלי חיים רועים באחו על רקע ההרים הדרמאטיים של הבלקן וגם אלו תרמו את השראתם.
מדוע רכסי ההרים בבלקן עשירים וצבעוניים כל כך?
האקולוגיה הבריאה - הבלקן של ימינו הולך ומתפתח ומנסה להדביק בצעדים קטנים את העולם המערבי. כיום הפך הבלקן למגרש הטיולים האחורי של אירופה. בשנים האחרונות מסיום הקרבות הנוראיים של עמי הבלקן וסיום הקומוניזם נפתחו שערי הארצות היושבות במרומי הנופים האגדיים של הבלקן. התיירות האירופאית של הבלקן היא תיירות איכותית של אוהבי הטבע והנוף ואינה מבקשת תענוגות קניות או פינוקים מערביים מדי. זאת התיירות שהביאה עימה גם את אונסקו שיכריז על שמורות ביוספריות וזאת התיירות שמחייבת את התושבים גם היום לשמר את הטבע ולפתח את איזור מחייתם על פי כללי התיירות האקולוגית. כללים אלו מחייבים בין השאר בפיתוח בר קיימא (ללא פגיעה במשאבי הטבע) ועל בסיס תיירותי בלבד.היתרון היחסי של אורח החיים הבלקני מתחיל בחיי יום שאינם פוגעים בעולם הטבע. תושבי ההרים חיים בסנכרון מלא עם המחזוריות של הטבע. אלו אנשי הרים קשים אבל חמים במיוחד עם חיוך ואהבת ישראל יוצאת דופן (רק שלא נהרוס) המתפרנסים גם כיום בעזרת עדרי הכבשים והפרות. כל אחד בהרים מגדל לעצמו עדר קטן של חיות משק שמספק לו את צורכי ביתו ומעט עודפים שימכרו בעיקר בחורף . הבקר והצאן רועה באחו הירוק והעשיר וניזונים ממה שהאדמה והגשמים נותנים. לאף אחד אין צורך לזרוע את השדות במהלך הקיץ. כולם באים קוצרים מייבשים ואוספים וכך חוזר חלילה ארבע חמש פעמים במהלך הקיץ והכל באופן ידני. הערימות קש נאספות לסיינו (ערימת קש ברוסית) ונותרות בשדות חשופות ללא כל כיסוי ובאופן מופלא הן עומדות כל החורף מבלי להירטב בגשם ובשלג. מערימות הקש שנאספו בקיץ יאכלו הפרות בחורף, ישמינו ויתנו חלב כל משך השנה. תמורת כל הפעולות הללו חקלאי ישראלי/מערבי יחרוש, יזרע , ישקה, ידשן, יזבל, ירסס, יקצור, יאסוף ויוביל אל אסם שבנה במיטב כספו עם מיטב הטרקטורים והמשאיות שישרפו המון דלק ויפלטו המון פיח. את כל אלו חוסכים מגדלי הצאן והבקר של הבלקן. אין להם צורך בכל זה. פרה אחת ביום תייצר מספיק חלב לק״ג אחד של גבינה ליום שיניבו לאיכר 5 יורו לק״ג ליום. על כן פרה אחת עשויה להניב כ-150 יורו לחודש. עם שלוש ארבע פרות וכמה כבשים יש כבר הכנסה שתספק איכרים רבים בארצות מונטנגרו ואלבניה. הדבר האחר מהמופלאים ביותר בבלקן ואנשיו הוא חוסר החשק שכסף מעורר בהם. הם לא ינסו לשכלל את עבודתם על מנת להרוויח באופן יצירתי ויזום עוד כסף. כסף מביך אותם ועל כן החקלאות של הבלקן היא מאוד פשוטה, שאינה ממוכנת ואינה פולטת לסביבה מזהמים מסוגים שונים המשמשים את החקלאות המודרנית כלל וכלל. ההבדל מסתכם בכך שעל אותו ק״ג בשר שיגודל בשיטות האגרוטכניות המערביות שאינן מסתמכות על הטבע, יפלטו 4500 גרם co2 לאטמוספירה. כמות כזאת של co2 מתווספת לאטמוספירה ותורמת לאפקט החממה כאשר בשיטה הבלקנית הכמויות שיפלטו עבור גידול של אותו ק״ג בשר יהיו אפסיות. זה המון כשמשווים זאת אחד לאחד וההבדל התאומי הנ״ל הוא בין האחראים להשפעה המינימלית של האדם על הטבע בהרי הבלקן. ללא דישון הקרקע החקלאית ומקורות המים נותרים נקיים מחנקות וזרחות. אלו הם מזהמים הגורמים לגידול אצות ירוקות במים שעלולות לשנות את המגוון הביולוגי של הנחלים והנהרות טעמם וריחם של המים. כשלא מרססים הקרקע ומקורות המים נותרים נקיים מחומרי הדברה שהיו עלולים לפגוע בעולם החרקים והדו חיים החיים במים ובכך בכל שרשרת המזון. כך נותרים מקורות המים, האגמים, הנהרות והנחלים נקיים כבימי קדם ללא הפרעה ועולם החי והצומח אינו נפגע ומשתנה. גם מראה המים הצלולים עם הגוון הכחול העמוק הכובש אינו נפגע ונותר בראשיתי טרם הגעת האדם. המשק האוטרקי - מלבד גידול הצאן והבקר מתבססים משקי הבית בארצות הבלקן על מאכל חזירים, ביצים, וגידול פירות וירקות באופן עצמאי. כל אחד זורע ליד הבית את גינת הירק שלו שממנה יסופק כמעט כל צרכה של המשפחה. כך בצמוד לכל בית כל אחד מגדל לעצמו שורה מכל דבר- שורת דלעת, בצל, שעועית, כרוב, גזר, קישואים, סלק, לפת, תירס ועוד וחלקה קטנה של מאה עד מאתיים ק״ג של תפו״א לימי החורף. במצב זה כשהגידול הוא אינו גידול אינטנסיבי אין צורך לרסס את הגידולים החקלאיים כיוון שישנם אויבים טבעיים שמסוגלים לטפל במגוון מזיקי החקלאות. האויבים הטבעיים מתפתחים ביער וברגע שכנימה או אקרית מרימות ראש ומתרבות בגן הירק, מיד יתנפלו עליהן, יחסלו אותן ויעשו שירות יעיל ונאמן לאיכר. אחרי שמנענו את כל חומרי הדשן וההדברה שוב ניתן לראות שההפרעה של האדם לטבע כמעט שואפת לאפס. לעיתים אף יש לומר כי האדם מועיל למערכת האקולוגית על ידי יצירת מגוון בתי גידול בהרים בין חלקות היער הירוק והעבה. כך אנו מקבלים שהבלקן הוא עולם אדיר, מופלא ומגוון באופן בלתי רגיל של חרקים יפים ומרשימים בגודלם החיים בקיץ בין מרבדי הפריחה. במיוחד כדאי לציין את חלקם של הפרפרים הגדולים - הלבנין, הנימפיות, זנב סנונית ועוד- המרשימים בצבעוניותם שכובשים את היערות והאחו הירוק על הפסגות. אלו גדלים ונודדים בתנועה אנכית עם התפתחותו של הקיץ והגעתו לפסגות הגבוהות. פרפרים ידועים כסדרת חרקים המסמלת מערכות אקולוגיות בריאות ועל כן יהיו הראשונים שנפגעים מזיהום של חקלאות ותעשייה שכמעט אינם מצויים בארצות כמו אלבניה ומונטנגרו.
המלך דושן הגדול
במאה ה-13 הכריז המלך דושן הגדול על שלושה חוקים אקולוגיים מהראשונים שנקבעו אי פעם בעולם. הרבה לפני ג׳ון מור ורחל קרסון. עיקרם של החוקים היה - הראשון קבע כי אין לעלות אל ראשי ההרים לפני תום הפריחה. כבר אז הבין שהפרחים אחראים לדור הבא של הזרעים. החוק השני אסר על הנתינים לכרות עצים ללא רשות מישהו מנציגיו והחוק השלישי חייב אותם לנטוע עצים חדשים במקרה וכן נאלצו לכרות. כך מאז ועד היום מקיימים תושבי ההרים הגבוהים של מונטנגרו את מערכת החוקים הנ״ל והיערות והאחו בראשי ההרים ממשיכים להתקיים יחד עימם בדו קיום כחלק מתוך מערכת אחת גדולה המשתלבת זה בזה. כפי שזה נראה זוהי הקיימות במלוא מובן המילה והלוואי והיינו כולנו מסוגלים לממש אותה.
מה שונה בסוגים ובצבעים? מדוע צבע הפרחים הנפוץ בהרי הבלקן שונה מצבע הפרחים הנפוץ אצלנו? כיצד זה שמרבדי הפריחה שם נוטים להרבה יותר כחול וסגול ממה שאנו מכירים אצלנו במיני הארץ הטבעיים הנוטים יותר לכיוון הצהוב, הלבן והאדום? התשובה המידית היא כי איני יודע או שאיני בטוח בתשובה הנכונה והאם מישהו פעם התעכב על השאלה. אבל ממה שידוע לי אחד הצבעים הייחודיים שנפוץ בפרחי ארצנו הוא הצבע האדום. צבע זה מתאים במיוחד לפרחי צלחת (כלניות למשל) המתאימים להאבקה על ידי סדרת החיפושיות. חיפושיות מותאמות במיוחד לחום והן ישיגו יתרון על פני לא מעט חרקים מסדרות אחרות באזורים חמים ויבשים אבל יתרונן יפחת באזורים קרים ולחים. כידוע הרי הבלקן מהווים אתגר לעולם החרקים משני היבטים : הקור וקרינת השמש הגבוהה. תנאים אלו פחות מתאימים למיני חיפושיות שמאביקות פרחים אדומים ואוהבות חום ועל כן תפוצתן של אלו תרד באזורים גבוהים. כך אולי נוכל לשלול את בחירתם של הצמחים בצבע האדום עבור פרחיהם למשיכת מאביקים. בנוסף, צריך לזכור שמרבית החרקים לרוב אינם רואים את אורך הגל האדום וזוהי יכולת יחסית חריגה בעולמם שאנו במקרה יצאנו מורווחים ממנה.
אז מי כן טוב לאזורים גבוהים? החרקים שיודעים לעבור חורף קר וקפוא ימנו בעיקר את אלו מסדרת הפרפרים או ממשפחת הדבוראיים. פרפרים עוברים את החורף בצורת גולם ומסוגלים לנדוד מרחקים גדולים באופן אנכי עם בוא הקיץ. דבורים מסוגלות לעבור חורף בתוך הקן כשהן מחממות אותו על ידי נענוע שרירים. דבורים אוהבות פרחים צהובים ופרפרים רואים לרוב כחול וסגול ודורשים מהפרח להיות במבנה מאוד מסוים אליו יוכל הפרפר לדחוף את חדקו. מינים אלו ישתייכו למשפחת הדרדרים - הברקנים, הגדילנים, הקוסיניות והחוחנינים. זה כשלעצמו ממיין את מיני הפרחים התלויים בהאבקת חרקים ומותיר בפסגות הגבוהות רק את אלו המותאמים להאבקה על ידי פרפרים או דבורים. ועל כן, מגוון הצמחים אותם ניתן לראות מופצים בהרים גבוהים יהיה אולי אלו שמבנה הפרח שלהם מתאים לכלל הנ״ל. ההשערה השנייה שאוכל להעלות בנוגע לצבע הכחול הנפוץ הוא הצורך של עיני החרקים להיות עמידות בפני הקרינה האולטרה סגולה מהשמש ואליה הם נחשפים יותר עם העלייה בגובה לראשי ההרים. על כן, מאחר ואורך הגל האולטרה סגול קרוב לאורך הגל הסגול של האור הנראה (שהם קצרים יותר ובעלי משמעות גבוהה יותר עם התדלדלות האוויר כשעולים בגובה), בוחרים החרקים לראות בטווח אורכי גל אלו יותר מאשר בטווח אורכי הגל הארוכים של האדום. את האדום יראו באזורים חמים ונמוכים ואת הכחול סגול יראו בראשי ההרים. גם בחרמון הישראלי הצבע האדום נפוץ פחות מהצבע הכחול סגול והחרקים נאלצים להתמודד עם אותו הקושי.
סיבה אחרת קצת יותר מבוססת בנושא זה קשורה בקרקע עצמה. מרבית פני השטח בבלקן הוא מסלע גירני אבל במקומות מסוימים נחשפו אזורים העשויים מסלע גרניטי. הגרניט יוצרת קרקע חומצית להבדיל מהגיר היוצר קרקע בסיסית ועל כן לכך השפעה מכרעת על הצבע של לא מעט פרחים. המרכיב בפרח/צמח היוצר צבע כחול או ורוד או סגול הוא חומרים פלבנואידים. אלו משנים את צבעם על פי רמת החומציות של הסביבה. קחו את פרח ההורטנזיה הנפוץ ביותר בגינות של המונטנגרים ושנו לו את החומציות של סביבתו ותראו איך פעם אחת הוא מופיע בגוונים של ורוד, פעם אחרת בסגול ולפעמים אפילו בכחול.
כל אלו הן השערות בלבד ובינתיים נמשיך ליהנות מיופיים של מרבדי הסגל (קרוב המשפחה של האמנון והתמר), הסחלבים, השנית, בני משפחת השפתניים, הדיגיטליס, השושן, הגנציאנה, הזכריני, האדלוויס האוסטרי ושאר פרחי הבלקן הססגוניים.
סיפורים ומסורות על פרחי הבלקן :
בין המקומיים מסתובבות אגדות רבות על הפרחים היפים והצמחייה המקומית. שני סיפורים אזכיר כאן. האחד על פרחי הגנציאנה והשני על ההיפריקום. מלכם האחרון של האילירים (הם המקבילה הכנענית של הבלקן) בשם גנטיוס ניהל את אחת המלחמות הקשות והאחרונות של האילירים כנגד הכיבוש הרומי בשנת 167 לפנה״ס. בקרב זה הוא הפסיד ונאלץ לסגת עם חייליו אל מעבר ההרים. במהלך הקרבות נפצעו חיילים רבים שצורפו אל הכוחות הנסוגים וכיוון שסכנת זיהום של פצעיהם סכנה את חייהם, הורה גנטיוס לקחת את השורש של צמח הגנציאנה ולרקוח ממנו תרופה לפצעים. כך טופלו פצועים רבים (בעת ההיא זיהום קטן היה עלול להוביל למוות גדול) וחייהם ניצלו. מאז החלו אנשי הבלקן לקרוא לצמח הגנציאנה על שמו של המלך גנטיוס. הסיפור השני מספר על צמח ההיפריקום. היפר בלטינית משמעותו מעל ואיקום הוא שיבוש של המילה איקונה. זה הצמח אותו נוהגים אנשי הבלקן להניח מעל האיקונות בכניסה לבית במטרה למנוע את כניסת השדים והרוחות לביתם. זהו שימוש די מוכר בתרבויות ים תיכוניות לצמחי תבלין ריחניים מתוך מחשבה שהריח החזק ידחה שרצים, שדים ורוחות רעות מן הכניסה לבית. ההיפריקום הוא הפרע האדום בשפתינו ועליו עשירים בשמנים אתריים הטובים למספר שימושים. האחד הוא כנגד כוויות והשני הוא כנגד בעיות ריכוז וזיכרון. אחוז גבוה של רופאים ומומחים באירופה בתחום של רפואת המשפחה ממליצים לתת לילדים עם בעיות קשב וריכוז תרופה שהרכבה כולל את המיצוי של צמח ההיפריקום. על כן, בבלקן כמעט בכל משק בית בהרים ניתן לראות זרים של פרע אדום מיובש בכניסה לבית או תלויים מן התקרה. המקומיים עושים מיצויים ביתיים שונים מהם או פשוט טובלים את העלים בשמן מאכל כלשהו והחומרים הטובים מתוך העלים מתמצים אל השמן. את השמן עם המיצוי מיישמים באופן כלשהו כתרופה במקרה הצורך.
מי שיוצא לטייל בבלקן כאילו לא היה בבלקן אם לא ביצע הליכה כלשהי על ראשי ההרים באחו הפסטוראלי בין העדרים, הפורח בעוצמות מרהיבות של מרבדי הפריחה. צאו טיילו ותנו לעצמכם להתמכר למראות המרהיבים של ההרים במונטנגרו או באלבניה או בשאר יעדיו המדהימים של הבלקן.